קיץ 2014.
אני, בת 35, רווקה. חיה חיים טובים ונוחים.
הכל הלך לי מצוין בארץ – עבודה טובה (בדיוק קיבלתי תקן! אחרי 9 שנים באוניברסיטת חיפה), חברים טובים, משפחה, דירה מהממת (בשכירות, כמובן)… חלום.
אממה.. לא מצאתי זוגיות. כשאני אומרת לא מצאתי, האמת המדויקת היא שלא עשיתי את כל המאמצים הכנים כדי למצוא אותה, אותו… באותו הזמן בחשבון הבנק שלי השתחרר לו פק”ם קטן – שלא היה מאפשר לי לקנות דירה (כי אני לא צריכה לשתף אותך על יוקר המחייה בישראל, נכון?).
אז מה עשיתי, לסוכנת הנסיעות פניתי..
וכרטיס טיסה לניו יורק ולוס אנג’לס קניתי 😊
זו היתה חופשה מהממת ונהניתי מכל רגע. מהטיולים, מהקניות ובעיקר מהבילויים עם אנשים שאני אוהבת.
ושם התחילו גם השיחות. אני כבר לא צעירה (יחסית), ונכון שאין גיל נכון לאהבה ולהקמת משפחה, אבל “ענייני” שעון ביולוגי אצל נשים היו קיימים כבר אז… וחשבתי לעצמי “מה יהיה אם אעבור לגור פה, בלוס אנג’לס?” הרי משנה מקום משנה מזל, האמנם?
מריצה את הסיפור קצת קדימה.. חזרתי לארץ והתחלתי לגלגל את הרעיון בראש. כשאני רוצה משהו, אני מזיזה הרים, אם צריך. כי אני, הרי תמיד.. וגם היום מקבלת את רוב ההחלטות שלי מהרגש.
אז גיבשתי תוכנית ראשונית למסע וחברה טובה התגייסה למשימה. כי הרי כשאנחנו עושים צעד אחד, היקום יעזור לנו לעשות עוד כמה.. נכון?
ביקשתי וקיבלתי (אחרי לא מעט התעקשויות, מאבקים.. וגם – אנשים טובים שעזרו) חל”ת לחצי שנה מהאוניברסיטה.
תמיד הייתי צוחקת שאני ילדה של בית.. לא הצלחתי להתרחק ממושב ילדותי יותר מ – 12 ק”מ, אבל ברגע אחד החלטתי להתרחק למעל 12,000…
וכך היה. כולם אמרו לי שהשתגעתי, שלא מאמינים שאני באמת הולכת לעשות את הצעד הזה. אבל אני בשלי הייתי. ועם כל הכבוד לרגש שלי, ישבתי עם עצמי וחשבתי מה יהיה התסריט הכי גרוע אם אעשה את הצעד הזה – הוא “הוקרן” למול עיניי וחשבתי לעצמי, אני יכולה לחיות עם זה.. ואז הרשיתי לעצמי עוד קצת והפעם: מה התסריט הטוב ביותר שיכול לקרות? ושוב, הדמיון הסתובב לו חופשי וזה חתם את קבלת ההחלטה הסופית! יצאתי לדרך.
ב – 25.12.2022 עם שתי מזוודות ותשוקה ענקית בלב נחתתי בעיר הסרטים, לוס אנג’לס, קליפורניה.
ושם התחיל המסע שלי..
רוצה לקרוא גם על סיפור האהבה שלי ברילוקיישן?
אצל חברת ילדות שלי
כובשת את לאס וגאס
